תאילנד היא מעצמה תיירותית, לא קשה להבחין בזה. בייחוד שמבקרים בה פעם אחרי פעם ניתן כבר לראות את התפריטים במסעדות שהופכים ליותר ויותר מערביים. בביקור הראשון שלי בירכתי על כך. כמה כיף למצוא כל כך רחוק מהבית שקשוקה במסעדה הקרובה למלון בקוסמוי. ריחות הביוב הזורם ברחובות ברוב המקומות גורמים לך להרגיש שלא ממש כדאי לאכול את המטעמים התאילנדיים, והפחד מקלקול קיבה אורב בכל פינה. אז כן, את הביקור הראשון שלי העברתי בעיקר באכילת פיצות, בורגר קינג, ארוחות בוקר אנגליות ושאר הג'נק פוד המערבי המוכר. בעיקר זכיתי לקיטונות בוז מצד בן זוגי על ה"פרובינציאליות" שלי. לנסוע כל כך רחוק מהבית ולנחות על המסעדה הישראלית הראשונה בקופנגן שמגישה חומוס, פלאפל, קוסקוס ושאר מטעמי המטבח הישראלי. "מי ישמע לא אכלת שנתיים חומוס, כולה 3 שבועות". אני התעלמתי מהלגלוג והמשכתי עם הניגוב. אבל אחר כך הבנתי שיש בזה משהו. מספיק שכל הישראלים משתלטים על קופנגן וקוסמוי, עברית נשמעת בכל פינה והיא כבר חלק מהדיאלק של המקומיים, במלון כבר שומעים ברקע את שלמה ארצי או גרוע מזה קובי פרץ, וכבר קשה להבחין שאתה במקום אקזוטי רחוק מהמוכר והמאוס בכל פינה בארץ.
לכן, את החופשה הנוכחית שלי בתאילנד החלטתי להעביר בפתיחות קולינרית למטבח התאילנדי. (זה התחיל בשבועה מהארץ שאני אוכל רק מזון תאילנדי, אני חייבת להודות שקצת נשברתי בהמשך ואכלתי גם דברים מערביים).
התחלתי בלאכול את המוכר והידוע (בעיקר מהמסעדה המצוינת "בית תאילנדי" בבן יהודה – אגב מאוד מאוד קרוב למקור) – פאד תאי. איטריות אורז דקות מוקפצות עם ירקות, טופו, בשר\עוף\פירות ים וכו'. אכלתי פאד תאי בכמה מסעדות תאילנדיות אותנטיות (ברחוב, מסעדות עלובות שנראות כמו חור בקיר) אבל זה היה פשוט מדהים. עירוב של טעמים, אטריות בדיוק במידה הנכונה (לא רקות ודביקות ולא קשות) ומעל אפשר לפזר צ'ילי תאילנדי חריף חריף.
אבל זה באמת הכי קז'ואל. כדי לחקור ולהגיע ממש להארד קור הגענו לשוק תאילנדי מקורי. הכוונה לתאילנדי זה שלא היה בנמצא אף תייר אחד או מישהו שהוא לא תאילנדי. זהו שוק אוכל מקומי אליו נקלענו בטעות. סיבוב קצר בשוק הבהיר לנו עד כמה אנו לא שייכים. המראות היו קשים. דוכנים שלמים של מיני בשר (לא מקורר!!! מלבד לאיזה מאוורר מאולתר שמסתובב מעל הבשר בניסיון להבריח את הזבובים), המוני כלובים הנושאים בתוכם בעלי חיים שונים ומשונים, ספק חיים, ספק מתים. כמובן, שדוכני הפירות היו מרהיבים. פירות אקזוטיים טריים בשלל צבעים, ודוכני תבלינים עשירים. הבשר שבר אותנו (בעיקר הצחנה) ונסנו על עקבותינו.
בכל פינה כמעט בבנגקוק וגם באיים יש דוכן מזון של איזה מאמא תאילנדית, הדוכן הוא למעשה וספה שעליה מורכב מטבח נייד (לפעמים הם נוסעים תוך כדי שהשיפודים מתבשלים על המנגל). הדוכנים עמוסים לעייפה במטעמים שמאוד אהובים על התאילנדיים. בייחוד שיפודים של חלקים פנימיים, או שיפודי עוף ובשר. אטריות (מרק טום ים – המרק המפורסם), אפילו נתקלתי (בזעזוע) בשיפוד של רגלי תרנגול (4 רגלי תרנגול על שיפוד – קורע לב!). בדוכנים לא ממש היה לי אומץ לאכול. אבל בהחלט סעדתי את ליבי במסעדות תאילנדיות קטנות ופשוטות (די עלובות למראה) גם בקופנגן וגם באי קופיפי.
 |
| מאמא תאילנדית מבשלת על הוספה |
בקופיפי הזדמנו במקרה למסעדה קטנה שנקראת "פאפאיה" (לא הייתי מגדירה אותה אסתטית) אבל מאוד ביתית ומזמינה. אני פונקתי בהר של אורז מוקפץ עם סויה וירקות, ובן זוגי אכל ירקות ושרימפס ברוטב צדפות (עם אורז לבן מאודה בצד – חובה בכל מנה כמעט). ברוב המסעדות מטבלים את המנות ב"Frange style" – הווה אומר מפחיתים את כמויות הצ'ילי בחצי.
 |
| ערימת האורז המוקפץ שלי - ברוב המסעדות המסורתיות המנות קטנות, כאן דווקא העמיסו |
 |
| ירקות ושרימפס מוקפצים ברוטב צדפות |
אין ספק שלאחר שבוע כבר התחלתי להתאהב במטבח התאילנדי. המרקים עשירים בירקות. הקארי הירוק והחריף הוא תענוג לחיך ויש מגוון של סלטים (חמים וקרים). שינסתי את מותני ונרשמתי לשיעור בישול תאילנדי בהנחיית השף של "Zevola Resort" באי קופיפי. על הריזורט תשמעו עוד בהמשך. בכל מקרה מדובר במטבח גורמה תאילנדי של ממש באחד הריזורטים הכי טובים באי.
על החוויה הקולינרית, בפוסט הבא...
 |
| מסעדת פפאיה בקופיפי - חור בקיר |
