מהמטבח של פוניה - פאי רועים אירי

חורף תמיד מביא עמו את החשק לתבשילים ביתיים, חמימים וכבדים. אז נכון, השנה אין ממש חורף, אבל ערב אחד קצת קריר, והשראה לבישול שנפלה עלי גרמו לסירים לשקשק, לירקות להתגנדר ולבן זוג שלי לרייר.

כשחשבתי מה לבשל (זה לא קורה הרבה לאחרונה לצערי) התחשק לי משהו חדש, עם ניחוח של חו"ל ובעיקר משהו שעדיין לא בישלתי בעצמי מעולם. סמואל ג'ונסון אמר פעם ש"לעתים נדירות חושב האדם ביתר רצינות על משהו מאשר חושב הוא על ארוחתו" וזה ממש נכון, ממש חככתי בדעתי מה כדאי לבשל (בלי כמובן להישאר שעות במטבח).

נזכרתי בתבשיל\פשטידה שטעמתי לראשונה אצל חברה אוסטרלית שלנו, בפעם אחת במסבאה אנגלית בתאילנד ואחרי שהתאהבתי במנה, הזמנתי אותה גם לאחרונה בטמפל בר – Shepard Pie או בעברית צחה "פאי רועים". תבשיל\פשטידה אירית מתפוחי אדמה ובשר טחון.

המאכל היה פופולרי במטבח האנגלי כבר בימי הביניים עם הבאת תפו"א לאנגליה במאה ה-18 – בזמן זה בערך נולד.  המתכון להכנתו פורסם לראשונה בספר בישול משנת 1791. זה היה מאכל פשוט, בעיקר בגלל מחירם הזול של מרכיביו ולכן כונה "פאי קוטג'" – כי נאכל בבתיהם של הכפריים (הקוטג'ים) ולא בבתי האחוזה של האצילים, זאת מאחר שהוא עושה שימוש חוזר בבשר מבושל ובמחית תפוחי אדמה משומשת, ומאפשר ניצולם החוזר בהעדר קירור (איכס).

מה כתוספת? היה לי ממש קשה לבחור מה לשים בצד. מה יכול להתאים למאכל כ"כ עשיר. מיד חשבתי על תוספת ירק וזרמתי עם שעועית ירוקה. 

איך מתחילים?

התחלתי מלגרד גזרים טריים (בערך 2), ולחתוך בצלים מדמיעים (בינתיים מזגתי לי גם כוס יין).

אז ככה, טיגנתי בצל עד להזהבה, הוספתי שיני שום קצוצות ואת הגזר שיתרכך.

 הוספתי פטרוזיליה, כוסברה ואת הבשר הטחון, אותו התחלתי להפריד באמצעות מזלג.

 תבלון

השורשים המרוקאיים מתעוררים לתחייה ואיתם נפתחת גם מגירת התבלינים. אז ככה, הרשימה די ארוכה, פפריקה חריפה, מעט כורכום, כמון, מעט טימין, צ'ילי, מלח ופלפל.

הוספתי כף קמח (כדי ש"יחזיק"), 2 כפות רסק עגבניות וחצי כוס יין אדום שיראז של יקבי כרמל (Privet Collection).

אחרי שהבשר התבשל טוב טוב והנוזל "הצטמצם". נפניתי להכנת הפירה: תפו"א מבושלים אותם מעכתי עם 2 חלמונים (רק הצהוב), מלח פלפל ולא התקמצנתי עם החמאה.

 שיטחתי את הבשר ומעליו את הפירה. הצטערתי שאין מזלפה כדי שיהיה קל ויפה יותר לפרוס את הפירה, אבל הסתדרתי עם זה.

 ולתנור ל-20 דק' מייסרות של ריחות וניחוחות טובים.

קבלו את התוצאה!

התוספת הכושלת

טוב, עם התוספת הלך לי קצת פחות טוב. את השעועית הירוקה בישלתי במים רותחים, קצת נסחפתי. עם שעועית ירוקה צריך ממש להקפיד, כדי שהיא תהיה רעננה וזקופה צריך לבשל אותה ל-3 דק' בלבד.

אחרי שקיררתי במי קרח, הכנסתי אותה לבצל המטוגן בסיר, הוספתי נענע, לימון, ופירורי לחם (בהשראת האומנת התימניה של בן זוגי, שהייתה מכינה שעועית עם פרורי לחם מדהימה).

 אוקיי דיזסאטר!

השעועית עייפה, חמוצה מדי וממש לא מתאימה לשפרדס פאי.

טיפים לבישול שעועית anyone?

מיוחד ליום האהבה - פוניה חושפת מכתבי אהבה מהילדות

לקראת יום האהבה יצא לי לחשוב, להרהר על המונח עם הכי הרבה תוצאות בגוגל, יוטיוב ובטח ובטח תוצאות (רגשיות, מילוליות, תחושתיות) אצל כל בנאדם בערך, עלי אדמות.

אז מה זאת אהבה?

בצד הפיזיולוגי, שהתכחשתי לו תקופה בגלל התיאורים הכל כך לא רומנטיים! (מדברת מי שמתרגשת מקופסאות פרחוניות אצל מיכל נגרין), במחקרים שמיפו פעילות במוח של אנשים מאוהבים הצופים בתמונת אהובם התגלתה פעילות מערכת מוחית של מנגנוני גמול וכמיהה זהה לזו הפועלת בהתמכרות לקוקאין!. הוכחה די ניצחת לזה שאהבה ממכרת (הקלה לאובססיביים).

מסתבר שכימיקלים במוח האנושי שלנו אחראים להתאהבות (כמה לא רומנטי). בערך לכל תחושה המזוהה כאהבה\התאהבות אחראי הורמון אחר : אסטרוגן וטסטוסטרון - המשיכה המינית. דופמין זה ה "פרפרים בבטן" ועוד ועוד. מסתבר שיש אפילו הורמון שאחראי להתמוססות סממני ההתאהבות והוא "גורם" לייסוד קשים ארוכי טווח – הוזופרסין לדוג'.

זה גורם לי לחשוב על הנשים בתל אביב שמתלוננות (ובצדק) על הגברים ה"לא רציניים" שהן פוגשות. הנה פיתרון מעולה – פשוט להסתובב עם מזרקים עמוסים בהורמון הזה ולדקור כמה מהם. יש סיכוי שלהרבה גברים תל אביביים יש מחסור בהורמון הזה.

לי זה עדיין נראה מופרך לחלוטין. מה בכל זאת גורם להורמון להשתחרר?

אז הנה סרטון אנימציה צרפתי שמצאתי שמנסה להסביר מה זאת אהבה באמצעות כמה קווים שהוא צייר, וזה עדיין מעביר את התחושה בצורה מדויקת ומרגשת:

כשעברתי בפעם האחרונה דירה מצאתי ארגז מפוצץ עם מכתבים, קשקושים והפיציפקעס שלי מכיתה ו'. בין היתר מצאתי שלל מכתבי אהבה מהילדות (מסתבר שהייתי ממש פופולארית וזה עוד לפני עידן הציצים!!!). זה גרם לי לחשוב, אם מכתבים כאלו (קיטשיים להחריד, צ'יזיים בטירוף אבל מתוקים שאין דברים כאלה) עדיין קיימים אצל ילדים היום.

ואני חייבת לצטט:

"אני אוהב אותך.

חולם עלייך בלילות על אהבה שאין כזאת

ומה שחשוב יותר מכל כמובן את

אהבתי שלך לעד

מחברך האוהב".

הנה עוד אחד:

"אני אוהב אותך בכל ליבי

רוצה שלעד תהיי איתי

בלעדיך אני לא יכול

אני אעשה בשבילך הכול".

טוב, קצת התפקשש לו עם החרוזים, אבל תודו שזה מתוק. זה אפילו מביך קצת שילד בכיתה ה'-ו' כותב משהו כל כך אבסולוטי. עיון ביומן שלי מגיל 12 מניב תככים, מזימות משולשי אהבה שממש לא יביישו את האח הגדול.

מעניין אם הילדים של היום (יצא לי משפט די זקן) בכלל מדברים או מרגישים במונחים כאלה. איך הם יכולים? כשכולנו, כל המדינה צופה ביחסים מעוותים כל כך בתוכניות הריאלטי. הנדנדה הרגשית הזו בין הזוגות על מרקע הטלוויזיה. רמת המחויבות הכושלת של ליהיא לאבירם ועתי, איילה וסהר (מהמעונה הקודמת), אור ונלה והרשימה עוד ארוכה. במיוחד כשאנחנו נהנים מזה (מודה! גם אני) מהמציצנות החולנית הזו.

נסיים בנימה רומנטית. אחרי הכול מה שמניע אותנו, מה שכולם מחפשים, מה שכולם רוצים, משתוקקים, מקנאים, מתוסכלים בגללו, אבל מה שעושה לנו טוב בחיים...אהבה.

אף על פי כן, זה כל מה שאנחנו צריכים. רבים וטובים כבר אמרו את זה טוב יותר לפני:

שיהיה יום אהבה שמח!

המהפיכה החברתית - פוניה מתעדת את המהפיכות בשירות רשתות חברתיות

לכל הסקפטים והשמרנים, לכל מי שפקפק, המעיט או ביטל את כוחן של הרשתות החברתיות, ההיסטוריה מוכיחה אתכם אחרת. מי שחשב שזו אופנה חולפת, גימיק, המעיט ביכולתו של סטטוס, בכוח ההתאגדות בקבוצה או עמוד בפייסבוק או ביכולת ההשפעה של אנשים ברשתות החברתיות – הפוסט הזה בשבילכם.

החודש האחרון הוכיח את מה שכל אנשי הניו מדיה מנסים להעביר ללקוחות, למוסדות, לארגונים ולהורים המיושנים שלהם – זה כאן כדי להישאר. ויש לזה הרבה יותר כוח ממש שחשבתם. אי אפשר להתעלם מהמהפכות האחרונות בתוניס וזו שעדיין מתנהלת במצרים – באמצעות הרשתות החברתיות. מה שחשבנו כמקרה נדיר או חד פעמי באיראן הפך לגל גואה דווקא פה קרוב לבית במזרח התיכון.

אז הנה תקציר למי שפספס:

יומן היסטורי:

1.      איראן:

איך זה התחיל?

ב-13 ביוני 2009 אזרחי איראן מבינים את כשלון הבחירות המושחתות. ראש ממשלת איראן לשעבר, צעירים וסטודנטים, יוצאים כנגד התוצאות מחשש לזיוף. מיליוני מוחים יוצאים לרחובות טהרן ומתחילה מסכת של מהומות מלוות באלימות קשה מצד המשטר. השלטונות מנסים לשבש את הכניסה פייסבוק, טוויטר ויוטיוב.

נדה אגא-סולטן בת ה-27 יוצאת להפגין ברחובות, היא נורית ברגע שהיא יוצאת מהאוטו. סרטון שתיעד את מותה עלה ליוטיוב והפך לסמל המחאה נגד השלטון. 

איך זה נגמר?

המהומות דוכאו ביד קשה והמפכה נוטרלה. מאז המהומות המשטרה האיראנית עוקבת ומפלילה באמצעות הסטטוסים עשרות אקטיביסטים שנעצרים.

2.      תוניסיה :

איך זה התחיל?

החרמת דוכן פירות שהפעיל סטודנט מובטל בן 26 ללא רישיון על ידי הרשויות הביאה אותו לסף ייאוש והוא מצית את עצמו ברחוב ומת מפצעיו.

צעירים משכילים רבים בתוניסיה מתלכדים ומעבירים בבלוגים ובאתרים את המידע על מיקום ההפגנות והזמן. המפגינים מנצלים את בורותו של המשטר לגבי התנהלות הפייסבוק והדרכים לנטרולו.

ההמון המובטל והמתוסכל יוצא לרחוב ומוחה על השחיתות המתמשכת של ממשלת תוניסיה ועל הכישלון כלכלי. תיעוד חי עולה כל הזמן - תמונות וסרטוני וידיאו מההתרחשויות.

השלטונות מנסים לחדור לחשבונות של פעילי אופוזיציה ולנסות להשיג פרטי כניסה של מתנגדי משטר לפייסבוק. פייסבוק נרתמת לטובת המהפכה ומנתבת את כל הגולשים לאתר כניסה מאובטח.

 איך זה נגמר?

ההפגנות הביאו להפלתו של שליט דיקטטורי ולבריחתו מהארץ.

3.      מצרים:

איך זה התחיל?

"אפקט תוניסיה" משפיע על המצרים וקול המחאה מתפשט כאש בשדה קוצים לעם המצרי. פייסבוק משמשת להתארגנות ולהעברת השמועה בין המפגינים.
הנשיא חוסני מובארק והרשויות מבינים מאוד מהר את הסכנה ובעוד המהומות מתלבות שירותי האינטרנט נחסמים. זה לא ממש עזר לו. העיתון "גרדיאן" דיווח שעלון אלמוני בן 26 עמודים שהופיע בקהיר בשבוע שעבר מפיץ עצות מעשיות למפגינים.

רשת תקשורת עממית עוקפת את החסימה "ראסד" ומעדכנת ללא הרף. בעמוד הפייסבוק שלהם יש קרוב ל-400 אלף איש תוך כמה ימים!! למרות חסימת האינטרנט!!. סרטונים, תמונות ועדכונים עולים כל הזמן ליוטיוב, כולל סרטונים של הפגנות מול שגרירויות מצרים בעולם.

אל-ג'זירה, רותמת את הבלוגרים להמשיך ולסקר את המהומות למרות שמשרדי החברה נסגרו לאלתר! מתוך זיהוי והבנה שלא ניתן לעצור עדכונים של מאות בלוגרים.

טוויטר, בתמיכתה של גוגל, מנצלת את המומנטום ומאפשרת להעלות תכנים לרשת גם ללא חיבור אינטרנט. הממשק החדש, המבוסס על הודעות קוליות המתורגמות לציוצים מעניק המשך לדיווחים.

המהפיכה הבאה?

1.      המצב במצרים מתחיל לדלוף גם לשכנותינו. סוריה כבר מנסה להגביל את הגישה לרשתות החברתיות. למרות זאת - התארגנויות החלו לעלות לפייסבוק. אחד העמודים הבולטים, נקרא "המהפכה הסורית 2011", קורא להפלת שלטונו של אסד. הקריאות בפייסבוק נתמכות על-ידי האופוזיציה, שמנסה לרתום את ההמונים לצאת לרחובות, בהשראת תוניסיה ומצרים.

2.      קולות צעירים סודנים מתחילים להישמע בטוויטר, בפייסבוק ובמיילים, הקוראים להפגנות ענק בבירת סודן.

3.      סין חוסמת את מילת החיפוש מצרים בגירסה המקומית של טוויטר.

דקטטורים בפייסבוק

"כוחות האופל" מבינים בעצמם שזה כלי שיכול לשרת למטרותיהם: זה מתחיל בטרוריסטים שמגייסים פעילים ושהידים ברחבי האינטרנט, שימוש של הק.ג.ב ברוסיה בסטטוסים של חשודים, במעקב אחרי אנשים (הרגלים, דעות, חברים וכו'). הרשתות הופכות  לחרב פיפיות כנגד החופש ברשתות. דיקטטורים בעצמם החלו להשתמש בכלי הרשת כמו הוגו צ'אווס ועובדים סינים בשכר שמפיצים תגובות תומכות בממשל.

           

עדיין סקפטים?

כן, מדהים שדווקא במדינות הדיקטטוריות ה"בורות" השימוש ברשתות החברתיות למטרות אקטיביזם פורה. ולא בכדי, למי שהיה ספק בכוח הרשתות החברתיות זה הכוח שיש לרישות בין האנשים לקשר הישיר שנוצר בין מגוון גולשים עם דעות משותפות, תסכול משותף ורצון משותף לשנות. וזו דוגמא לשיחה שמתנהלת ברשת ומה קורה כשאתה לא שם.

דווקא כאן, בארץ, שנדמה שהבלוגיספרה תוססת מאי פעם, אחוזי התחברות מטורפים לפייסבוק ושימוש נרחב בניידים חכמים, כל מה שמעסיק אותנו זה בעיקר תרבות הצריכה. הבלוגרים הפופולאריים הם אלו שכותבים על מוצרים וההדוניזם חוגג. דווקא כאן עם כל הנאורות והצלחת הסוציאליות הזו ברשת – אין שום התארגנות לשינוי חברתי, פוליטי או תרבותי. פשוט רדומים בבועה שלנו.

אני בטוחה שליברמן כבר מתחיל להסיק מסקנות מרחיקות לכת מהפוסט הזה.