יום חמישי
14:20
אנחנו יוצאים מתל אביב, חם ומעצבן ויש כל 2 דק' פקקים!!. האורבניות
בכיעורה. זמן מעולה לעזוב את הג'ונגל לקצת שקט ושלווה (עד כמה שאפשר בחופשות
בארץ). הטלפונים שלי לא מפסיקים לצלצל (ג. חוטף את החלסטרה), אני משקרת שכיביתי
ומסמסת בקצה המושב (חופשה בארץ – אי אפשר להתנתק לגמרי). אנחנו מזדחלים בינות
לטורי המכוניות המעפילות לצפון, ספונים במזגן עם כלב שמן ושחור שכבר חוטף בחילה.
17:10
waze לא מאכזבים, אנחנו מגיעים עד לפתח הצימר בלי להסתבך אפילו פעם
אחת!. מבין העצים מגיח עופר, שלו ורגוע ובעיקר כל כך מושבניק. מתגאה באוצר הכי
גדול שלו הנוף הקסום הנישקף מהסוויטות של "אדום לבן" באמירים.
"מצטער, אבל האובך קצת הרס לכם את הכנרת". נ. כבר מרגיש בבית, מתחבר
לעצמו בטבע, משתין ללא הרף על העצים, ומתחיל במסכת בליסת עשבים ודשא.
אח"כ אנחנו מזמינים לחדר אוכל הודי מהמסעדה ההודית המקומית "רישיקש". 2 ביסים לקחו לי להבין שמזון הודי ממש לא בשבילי (ותודה לגבי ניצן ב"באדולינה" על הציפיות המוגזמות מהצ'אפטי).
יום שישי
10:00
התקתוק על דלת הזכוכית לא משאיר ספקות. ארוחת בוקר. השמש להיט, המרפסת
בדיוק בפוזה הנכונה והארוחה נמנעת מלהיות קיבוצניקית. (ג. מתמוגג על המאפין תפוחים
הביתי והאוורירי), אני על המטבלים, מזג האוויר המושלם, והנוף הירוק א-לה טוסקנה.
שעה אחרי זה אנחנו כבר מעורסלים בערסל, תופסים תנומה בצל ומעריכים כל
דקה מחוץ לתל אביב. אני כבר מתחילה לפתח געגועי ילדות למושב, וממש עוד שניה אוחזת
באיזה עת ומגרפה ומשתלבת בנוף המקומי.
13:00
מסתבר שהאיזור שורץ ביקבים. ארזנו את עצמנו קלות והגענו לכמה יקבים
במושב בן זמרה. ביניהם יקב מילס הקטנטן – מייצר כ-8,000 בקבוקים בשנה. יקב שבו
הכורמים הם גם בעלי היקב (בניגוד ליקבים הגדולים שקונים את הגפן מכורמים).
המוצ'צ'ה מכבדת אותנו בגאווה בתוצרת המשפחתית שבהחלט לא ביישה.
רכישה: שיראז רזרב 2008 (הקברנה מעט מאכזב, לא מייצרים לבנים L).
משם המשכנו ליקב בן זמרה, הידוע מעט יותר. תוצרת של 20,000 בקבוקים
לשנה. קירות מעוטרים בפרסים בינלאומיים. לנו הגישו את הבציר האחרון שנשאר במלאי –
קברנה סובניון רזרב 2008 שהיה מעולה!
2 יקבים באותו מושב, אותו איזור גידול של כרמים וטעמים ממש שונים.
אח"כ המשכנו לאזר"ת דלתון (יקב דלתון הכשר נסגר כבר) אבל
פגשנו טחינה וחלווה איכותית מהתוצרת של "נשר" ונתקלנו ביקב מקומי ממש לא
מוכר (וחבל!) יקב ומחלבת אדיר (גבינת עזים למריחה מדהימה ב-5%).
מבושמים ומתנדנדים שבנו לביקתה, טיפסנו למרגלות ההר וטבלנו בג'קוזי
מגדל השן, שנטוע בראש גבעה וחולש על נוף הררי מדהים.
19:00
כל המסעדות המקומיות עמוסות! (כולל דוריס קצבים). אנחנו מוצאים מקום
ב"במקום של רפא" בעיר העתיקה של ראש פינה. יצאנו מהמבצר לחושך ולרוחות.
20 דק' נסיעה ואנחנו שם (ואני כבר מתחילה להתגעגע לקרבה של כל דבר בתל אביב ופחות
ופחות מסמפטת את העלטה הזו והשקט מסביב). סיכום ארוחה: סטייק עם טעם מעולה. גמישות
בלעיסה – לקויה בחסר. מחיר לא מתבייש. אבל הדניס היה עשוי למופת.
אנחנו חוזרים עייפים ושבעים ומזעיקים את עופר להתקין את הכמין כדי שממש נרגיש כמו בסרטים ושוקעים
בתנומה של מלכים.
יום שבת
גשם זלעפות בחוץ. תוך שעה נ. מצליח להפוך את כל הצימר לעקבות גדולות
של לאפס בכל מקום. זהו, אנחנו נשברים, מדליקים ערוץ 20 צופים בגן חיות קצת
ומתארגנים לתזוזה.
לסיכום,
אין על חופשות חורף בצימרים (למרות שלג' חסרה החדרנית).
אבל אין כמו הבית.
