יום שבת, 7 באוגוסט 2010

פוניה מבשלת – המתכון הסודי לשקשוקה

יש לנו מנהג כזה בבית לבשל שקשוקה (כלומר, אני מבשלת שקשוקה) כמעט בכל יום שבת בבוקר.
בבקרים שאני עייפה בהם או רוצה להתפנק, אני מתעצלת. אבל המבט המתענג שלו כשהוא מנגב ברעבתנות את הרוטב הרותח, ושביעות הרצון שהוא ננסך בה בסוף הארוחה, גורמים לי מיד להימלך בדעתי, לשנס מותניים ולבשל באהבה.

בישול זה תרפיה, אין לי ספק. זה גם המקום לבטא יצירתיות. האמת שעד גיל 18 בקושי חביתה בישלתי.
כל מי שביקר אי פעם בבית של אימא מרוקאית לא יכול שלא להבחין במקרר עמוס לעייפה (שלא לומר מתפוצץ!) במטעמים, תבשילים ומיני מזונות ביתיים, אז בישול נראה לי מלאכת מיותרת.
רק כשיצאתי מהבית וכשנמאס לי מסנדוויצ'ים, מצאתי את עצמי מול המקרר סטודנטים המעופש שלי, מגרדת בראש ומקמטת את המצח, מנסה לעשות סדר בסירים המאובקים ולתור אחר כלי מטבח חסרים.

אי אפשר להגיד שהייתי חסרת אונים. זה הגיוני לחשוב כך, שאחרי שנים של חוסר עניין משווע ברזי המטבח, הידע שלי יהיה לוקה בחסר. האמת, שזה פשוט בא לי בטבעיות. כמו אחד מהדמויות הללו בהארי פוטר שמתמלא לפתע בכוחות שלא ידע על קיומן. זה יצא. בלי הרבה מחשבה, הרהור או חרטה. הייתה לי פשוט ידיעה טבעית איך לגשת לזה. איך לתבל, לדעת מה חסר ומה להוסיף. די מהר כבר השתכללתי ועל המתכונים מגוגל כבר די ויתרתי.
תקראו לזה תורשה, תקראו לזה מוטיבציה..זה פשוט זרם.

רק במהלך הזמן הבנתי את היתרון שבעניין. אז ככה, זה נשמע קצת שוביניסטי ומקומם (ובטח גם הרבה גברים יסכימו איתי) אבל על בשרי למדתי ש"הדרך לליבו של גבר עוברת דרך הקיבה".
גברים אוהבים נשים בשלניות. אולי זה אבולוציוני, קטע הישרדותי שעוזר לגברים לבחור בנשים, ועוזר לנשים לשרוד (כי יש להן גבר חזק שמביא את הבשר הביתה), אבל יש בזה משהו ממש נכון.
היום זה פשוט ההנאה של גבר רעב "לרדת" על אוכל בייתי חם ואמיתי (בייחוד בממלכת הטיקאווי בתל אביב). ולא, השקפת העולם שלי היא לא מה שניבט מהחלון שבמטבח, אני באמת אוהבת לבשל (כשיש זמן וכוח) וכן, זה כיף שיש מי שיעריך, יבלוס בתאווה, יפרגן ויבקש מנה נוספת.

אז הפוסט הזה מוקדש לגבי (שגם טוען בעלבון שהוא עוד לא הוזכר כאן).

המתכון הסודי של פוניה לשקשוקה מוצלחת:



1 בצל גדול קצוץ
2 עגבניות חתוכות לקוביות
1 חציל חתוך לקוביות בינוניות
1-2 קופסאות רסק עגבניות (תלוי בכמות)
4-6 ביצים טריות
4 טבליות שום של דורות \ אפשר גם ראש שום קצוץ דק
3 טבליות פטרוזיליה של דורות \ או זר טרי קצוץ דק
2 טבליות כוסברה של דורות \ אפשר גם זר טרי קצוץ דק
1 פלפל ירוק חריף \ אפשר גם אבקת צ'ילי
קוביות פטה צאן \ כבשים

הוראות הכנה:

מטגנים את הבצל בשמן זית עד להזהבה.
מוסיפים שום, פטרוזיליה, כוסברה ואת העגבניות. נותנים לעגבניות להתרכך ולהוציא "מיץ".
מוסיפים את קוביות החציל ומערבבים את הכול.
נותנים לזה להתבשל קצת במחבת. אחרי שהחצילים מתרככים, מוסיפים את רסק העגבניות ומערבבים (מוסיפים קצת מים שלא יהיה סמיך מדי).
תיבול: מטבלים בקצת: מלח, פלפל, קצת צ'ילי לחריפות, כמון, פפריקה אדומה (רצוי חריפה).
מערבבים ושוברים את הביצים פנימה. את הלבן מערבבים קצת עם הרוטב (נזהרים שהצהוב לא יתפוצץ).
מבשלים על אש קטנה עוד 15 דק', מכבים את הלהבה ומחכים עוד 10 דק'.
מגישים עם קוביות פטה מעל (אפשר פטרוזיליה טרייה קצוצה מעל לקישוט).

בתיאבון!

טיפים: להיות רגיש לתבשיל, לתת למיצים להתערבב ולטעמים להשתלב, לטעום את הרוטב ולתבל בנדיבות.

תגובה 1:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...