תדליק אותי בסטייל – על מצתי יוקרה ואקססוריז מלכותיים

האקססוריז של פעם הם לא האקססוריז של היום. מתי לאחרונה קניתם אביזר שהחזיק אצלכם מעמד והיה בשימוש יותר משנים ספורות? נדמה שאקססוריז יוקרתיים הפכו למותרות שלא באופנה. מצד אחד, זה טוב (בעיקר לכיס), מצד שני מסורת שלמה של ייצור מוקפד ומלאכת מחשבת של עטים, חפתים, מצתים ועוד, הולכת לאיבוד ונותרת נחלתם של מי שנחשב אולד פאשיין, אספנים או סתם "פלצנים". הצצה במהדורות המוגבלות של S.T Dupont לא משאירה הרבה מקום לספקות. גם מי שלא מעשן ישמח להיות בעליו של מצית שהוא בגדר תכשיט והופך לנכס לשנים ארוכות.

S.T Dupont – מסורת של יוקרה

סימון טיסוט דופון נולד למשפחת תכשיטנים בסבוי - סיפור הצלחה משגשג. הבחור ייסד את החברה כשהיה רק בן  ב-25 בשנת 1872!!! איכות המוצרים והגימור די מהר הביאו אותו להצלחה מסחררת בעולם. הוא החל לייצר מוצרי עור. אחד הידועים שבהם הוא הארנק המפורסם – mariquins. הצלחתו השנייה הייתה בעיצוב וייצור עטים ומצתים הידועים בעולם בזכות שיטת ציפוי מיוחדת הקרויה על שמו. וגם, העיטורים הייחודיים, העיצוב הספיסטיקייטד והקלאסה שבהדלקת מצת. החברה סיפקה מוצרים למלכים, קיסרים, מהרג'ות, שגרירים, ובנקאים.

יש שיגידו שזה שטויות, מה בעיה לקנות מצת של קליפר ב-10 ₪ בפיצוצייה הקרובה לבית. מה הטעם להשקיע מאות דולרים במצת?!. אז ככה, מסתבר שמצתי דופונט הפכו לפריטי אספנות נחשקים. יש מי שמוצא אותם בדוכני עתיקות, וממהר לרכוש אותם, למרק אותם ולהשכיבם בקופסה.

כוחו של ה"פינג"

חובבי מצתי דופונט מספרים על החוויה האקוסטית המרנינה שב"פינג" של המצת. בלוגר אמריקאי אף תיאר זאת בשקיקה: "זה היה שווה לערך אקוסטי של השמחה העצומה שאתה מרגיש כשאתה לובש מקטורן ישן או מוצא 20 דולר. לפתוח את החלק  העליון שוב ושוב, לשמוע את הקול, הייתי מסוחרר כמו ילד בן 6 שמשחק באריזת בועות. כמו להושיט את הפנים לנשיקה, ה"פינג" הזה הוא הסוג הטוב ביותר של הפתעה שיש. אתה יודע מה עומד להגיע, אתה יודע למה לצפות, אבל זה עדיין כל כך מרגש".

מסתבר שיש אלפי סרטוני יוטיוב של מעריצים שצילמו את ה"פינג" של המצת שלהם!

ה"פינג", אגב, במקור מעולם לא היה אמור להתקיים! בשנות ה -50, כאשר ST Dupont הראשון התחיל לייצר מציתים, נעשתה טעות, ושני ברגים החלו לייצר חיכוך מיותר. זה הביא לרעש לא רצוי בכל פעם שהמצית נפתח. החברה ששאפה לשלמות,רצתה שהטעות הזו תתוקן. עם זאת, זה לא לקח הרבה זמן ל"פינג" להטיל קסם על הלקוחות, ואין צורך לומר, החברה השאירה את הטעות במקומה.

מצת וינטג' של דופונט  - אוסף פרטי

הכי נחשק - מהדורות מוגבלות

אז ככה, מידי שנה החברה מוציאה 1-3 מהדורות מוגבלות. אני בחרתי לתת לכם לרייר רק על 3 שממש אהבתי.

מהדורת אנדי וורהול משנת 2004! אנדי וורהול הוא אחד האמנים המפורסמים ביותר של המאה ה -20 מעמודי התווך של האמנות העכשווית. המהדורה היא הומאז' ליצירות הפופ ארט של אנדי וורהול ולמפורסמות שבהן. מצתי מרלין מונרו ואלביס פרסלי ממוספרים מ-1 עד 1984- השנה בהם יצר דיוקן שלהם. מצת אנדי וורהול ממסופר עד 1986 – השנה שבה יצר דיוקן עצמי.

עוד משנת 2004 – מהדורת ג'יימס בונד שמגיעה באריזה המסודרת בצורת אקדח. הכפתור המסתובב להדלקת המצת הוא קליע!. במהדורה יש גם מוצרי עור.

מעריצי ג'יימס בונד המתינו בציפייה דרוכה ליציאת המהדורה. יש גם סיקור נרחב על המהדורה כאן. 

מהדורת השדרה החמישית (5th avenue) – הפריטים מוגבלים ל-20 מכל אחד. המהדורה היא מחווה למעצבים הצרפתים המפורסמים, אשר במהלך שנות ה -30 וה -40, עיצבו את הדירות פרטיות, והמשרדים של האליטה שחיה באפר איסט סייד ובשדרה החמישית. המהדורה מורכבת מעט ומצית מעוטרים מזהב לבן ויהלומים. וכדי לייצר אותם נדרשו מאה עשרים שעות עבודה ו- 100 ידיים כדי לייצר כל מצית.

הנה אחד המצתים:

תמורת כ-2,000 דולר הוא שלכם. אגב, נכון להיום מצת דופונט שנמכר בסכום הגבוהה ביותר הוא דופונט פרסטיג' שנמכר ב-85,000$ במאי האחרון באי.ביי.

        

מוצרים מגניבים נוספים שאהבתי היו חפתים (שהולכים מהעולם L), אפילו דיסק און קי יוקרתי (יש גם בזהב).

אז אם בא לכם קצת שיק מלכותי, אפשר למצוא מצתים ישנים של דופונט בדוכני עתיקות, לקנות באי ביי יד שנייה, או פשוט לגהץ את האשראי באתר שלהם. מה שכן, לכם יישאר פריט מעניין, קלאסי ומיוחד עם ניחוח של פעם אבל שמחזיק כמו התכשיטים שעוברים בירושה. והידיעה שזה פריט שלא יוצר בפס רחב אלא נעשה במחשבה רבה ע"י אמנים צורפים. 

גוזרת ומדביקה - הקולאז'ים שלי

חושים

יש כאלה שמציירים, משרבטים, משחילים חרוזים, אופים פימו, יוצאים לספינינג, מנקים, מזיעים ביוגה חמה, מפדלים לכל מקום, שותלים, מפסלים בחימר, בעיסת נייר...אני, אני גוזרת ומדביקה. זה התרפיה, הריפוי בעיסוק, ה-thing שלי.

קודם אוספת לאורך זמן ז'ורנלים, עיתונים, חוברות ואז חוטפת את הג'ננה, וגוזרת הכל: ראשים, עיניים, דוגמניות, אותיות, צורות, נופים, חפצים -  ממש עושה סובלימציה (פרויד היה אומר), אבל לפעמים גזירה היא רק גזירה. אח"כ זה כמו פאזל, רק שאתה קובע איזו תמונה יוצאת בסוף. קצת יותר מורכב. זה סיפור, תסריט בהמשכים, שנוצר מעשרות גזירים קטנים וגדולים שמודבקים זה לזה בהיגיון שנהיר רק לי. ויש עלילה, דמויות ומסר. כמו פורמט של סיפור לילדים – רק למבוגרים.

פוניה גאה להציג לכם את הקולאז'ים שלה. עבודת גזירה של שעות והדבקה מדוקדקת שמורכבת מפרטים קטנים שלכל אחד יש משמעות. את הקולאז' הראשון יצרתי בגיל 16 בהשראת הספר "ארוחה עירומה" של וילאם ס. בורוז והשתמשתי בה גם כרפרנט לשיעור ספרות. ערכתי שולחן ארוך עם צלחות, וכל משתתף קיבלת חתיכה מהקולאז':

"קורא עדין: כיעורו של חזיון זה חורג מכל ניסיון תיאור...מי יכול להיות בוזמנית גם פחדן מושתן וגם מרושע כקוף מנדריל סמוק תחת – ולעבור בין שני המצבים כלהטוטן מוכשר? מי מסוגל לחרבן על היריב שהכריע ארצה, שבעודו גווע אוכל את החרא וצורח באושר? ... "

וזה ממש על קצה המזלג. ממש מעורר השראה ;)

זה אחד הקולאז'ים המורכבים שעשיתי והוא נוגע בהמון נושאים:

תמונה של כל הקולאז' - קצת קשה לתפוס את כולו:

מנסה לתפוס את כל הקולאז'

החלק שמדבר על היסטוריה ותרבות ומגחיך אותה

העולם ב-sale

מסתבר שבעברית יש גם שם לקולאז' – " הֶדְבֵּק" שם לא כיפי בעליל. מקור המונח הוא מהמילה הצרפתית Coller שפירושה להדביק. קולאז' יכול להיות הדבקת גזרי נייר, פיסות בד או פריטים אחרים. יש שאומרים שפיקסו המציא את הקולאז'. בשנת 1912 בתקופה בו צייר בסגנון הקוביסטי. 

על הנזילות של המין והיטשטשות הגבולות בין המגדרים. 

על פוליטיקה ישראלית. כל האלמנטים יחד.
ממש כור היתוך. 

קולאז' יחסית חדש על פייסבוק והחיים המודרניים:

בשנת 1913 ציירים סוריאליסטים השתמשו לא מעט בקולאז'. הטכניקה נקראה "קובומאניה" זאת שיטה בה מכינים קולאז' על ידי חיתוך תמונה או או צילום לריבועים והדבקתם בצורה ראנדומלית או אוטומטית ולא בסדר הנכון.

מי באמת נמצא מאחורי תמונת הפרופיל?

כרך עירוני - פיתרון אחסון חכם

קולאז' למתקדמים זה אסמבלאז' - שזה הרבה יותר קריפי! זו טכניקה שבה יוצרים אובייקט תלת-ממדי מחיבור של חפצים שונים. מקורו בחברי תנועת הדאדא והסוריאליזם. המונח נופיע בשנות ה-50 כשהאמן הצרפתי ז'אן דובופה יצר  סדרה של קולאז'ים המכילים כנפי פרפרים!!!!. 

(למי שמתעניין הנה הקולאז': http://artalog.net/artwork/artwork.php?id=54&lang=en ). 

המהות של פייסבוק

יש שאומרים שכל הקטע של הקולאז' הוא יצירת פרשנות אמנותית עם אופי ביקורתי על המציאות. בעיקר בגלל שהוא "מאלץ" את הצופה להתמודד עם חלקים שהם אשלייתיים – בגלל ההדבקות השונות והמשונות ומציאותיים בו-זמנית – אחרי הכל אלו גזירי עיתונים אמיתיים. 

החיים שמאורגנים בפיצ'רים של פייסבוק

זהו, זה היה גזיר קטן של מה שעושה לי טוב לפעמים. 

מקווה שנהניתם :)