שיק למדוושת - פוניה סוקרת את הפריטים האופנתיים לרוכבת

שיטוט רציני ברשת הוביל אותי לתובנה חשובה – הבלוגספרה של  מדינה משקפת את הדברים הכי חמים ואקטואליים בה!. מסתבר, שיש לא מעט בלוגים בריטיים, הולנדיים ודנים שעוסקים בשיק למדוושת הפאשוניסטה.

מעבר לתצלומים המרהיבים של הפקות אופנה על אופניים, מוצאים סקירה מקיפה של טרנדים, המלצות ושלל פריטים שיקים לאופניים.

זה מתחיל בבלוג שכולו על אופני וינטג' ובלוג נוסף של מישהי שמאתרת את האופניים הישנים ומשפצת אותם!

ממשיך לפוטובלוג עמוס בתמונות של אופניים ממינים ומסוגים שונים, בלוג אופנתיים אמנותי שמחבר בין רכיבה לאמנות ועוד!

מתוך ווג האמריקאי

בהשראת הבלוגים עם ניחוח מחו"ל הבאתי סיכום קצר של טרנדים מעולם האופנה על גלגלים!

חברת VELORBIS חברת אופנה דנית בעלת פס ייצור לאופניים אורבאניות מסוגים שונים ולה גם ליין אביזרים נחשק ביותר. רק מתמונות הקטלוג אפשר קצת ללמוד על הסטייל שיש בדנמרק לנוסעים על אופניים.

בלוג נוסף ושווה במיוחד הוא לונדון סייקל שיק – בלוגרית בריטית שכותבת על כל מה שקשור בשיק על אופניים.  מצלמת בלוגריות אופנה נוספות בהפקות אופנה ייחודיות וסוקרת אקססוריז אופנתיים שונים:

סיכות מגניבות שזוהרות בחושך:

התמונות לקוחות מכאן

קסדות מנומרות או פרוותיות למי שרוצה גם לשמור על בטיחות ועדיין להיראות טוב:

הבלוג amsterdamize הוא כבר ממש פורטל המספק מידע, כתבות ותוכן על אופניים באמסטרדם ואפילו כולל טלוויזיה הכוללת סרטונים מעניינים חלקם בגדר ווידאו-ארט לאופניים. 

פריטים נוספים שנקלעתי אליהם בבלוג מגניב נוסף, מתאימים במיוחד לרכיבה בקור – כפפות אופנתיות לרכיבה הכוללות גם פס של מחזיר אור.

מעיל רוח בניחוח וינטג'י עם פס מחזיר אור לחושך:

 כיסויים חמודים ביותר לכיסא האופניים שנראים כמו כלב:

ובבלוג cyclechic  תוכלו למצוא את עשרת האופניים השיקיות ביותר לנשים, ואפילו מדריך לרכיבה עם שמלות וחצאיות!! מאוד שימושי לבנות תל אביב שתחתוניהן מבצבצות ללא מפריע!

בנוסף, מדריך הורס ל"עשה זאת בעצמך" – איך להוסיף לאופניים שלך טאץ' אישי.

פליקר של מישהו שמעצב לבד

הדבר היחיד שחסר להם – זה כמובן תיק פוניה!!

אמסטרדם זה כאן! - תיקי פוניה הגיעו לישראל

למקרה שלא הספקתם להבחין אופניים הפכו להיות הטרנד הכי לוהט ברחובות תל אביב. כלי תחבורה שמנייד לא מעט אנשים ברחבי העיר ללא פקקים, ללא בעיות חנייה והעיקר עם הרבה שיק. באמסטרדם ובערים אחרות בעולם זו בשורה ישנה, רוכבי אופניים גודשים את העיר במסלולים, שבילי אופניים, בפארקים ובדרכים.

בארץ, ממש אפשר לראות את הטרנד מתעורר עם טיילים שיוצאים למסלולים, קבוצות רכיבה ובמרחב האורבאני.

האופניים הפכו עבורנו, העירונים, למקור חדש לאופנה אורבאנית עם שלל אופני עיר בסגנון רטרו ובשלל צבעים. דוגמניות, תל אביביות, היפסטרים, סטודנטים והורים עם ילדים רכובים הם עניין שבשגרה בנוף.

אם אנחנו משקיעים באביזרים אופנתיים ואקססוריז בלוק היומיומי שלנו, אי אפשר להתעלם מהאופניים שלנו. הגיע הזמן לתת קצת שיק למה שמנייד אותנו ברחבי העיר. והכי חשוב – לתת פתרונות חדשים למה שהפך לכלי תחבורה מרכזי בחיים שלנו!

תכירו את תיקי פוניה – אורבן שיק!

המיזם החדש שלי כולל תיקי אופניים מגניבים שמתלבשים בצורה נוחה על הסבל האחורי ומאפשרים לכם לדווש ברחבי העיר בסטייל אך גם עם פיתרון איחסון והתניידות מעולה! לתיק, רצועות סקוטש שמתחברות לסבל, 2 כיסים גדולים לנשיאת חפצים, עמיד בפני גשם ויש לו גם ידיות אחיזה נוחות שאתם יכולים לשלוף את התיק ולהתהלך איתו.

בקיצור, פריט חובה לכל רוכב עם שיק!

לרכישה מקוונת לחצו כאן! או לפנות אלי במייל - funiabags@gmail.com

צילומים: דדי אליאס

והכי חשוב, ספרו לי מה אתם חושבים!

וודקה, סשה דמידוב ודו קרב – בילוי בתיאטרון רוסי

בסוף שבוע שעבר זכיתי בזוג כרטיסים להצגה "דון ז'ואן" בגשר. זה לא קורה הרבה שאני זוכה (חוץ מספר בישול אחד), אז זה בהחלט סיבה למסיבה. מי שעקב אחר הפוסטים בחצי שנה האחרונה, ההצגות בהן ביקרתי היו בעיקר פרינג', כך שלהגיע לתיאטרון רפרטוארי אחרי כל כך הרבה זמן (כמה שנים לפחות), היה ממש מרגש!. גשר היו זכורים לי לטובה (אני חושבת שההצגה האחרונה שראיתי אצלם הייתה חלום ליל קיץ).

יום ראשון בערב, קר וגשום, אני מפזזת עם חברה הישר לקפה שממול להוריד 2 וודקה תפוזים (בגשר תהיה רוסי). ככה שגם התחממתי וגם כל הבדיחות הקטנות שלהם היו ממש ממש מצחיקות.

אנחנו מתיישבות במקומותינו ביציע (יכלו לתת לנו כרטיסים יותר גרועים, בסה"כ מושבים סבירים). אך אין ספק, שלשבת קרוב משנה את כל החוויה. מאוד קשה להתחבר ולשקוע בהצגה כשהבמה כל כך רחוקה (זה כבר קרה לי בקאמרי בעבר עם מושבים מאוד רחוקים שהייתח צריכה ממש משקפת). בעוד שבהצגות פרינג' הכל קטן ואיטימי ואפשר ממש לגעת בשחקנים, ברפרטוארי אתה סיכה בין כל הקהל. אבל אחרי חצי שעה עם שסה דמידוב, תפאורה מדהימה, מוזיקה מעלפת >> אתה שם לגמרי. (חוץ מהפולנייה שחפרה לנו בכתף כל הזמן, להשען אחורה, להפסיק לסמס ועוד כל מיני אמתלות. כמעט יצאנו איתה לדו קרב. הזונה, גם לא נתנה לי לצלם עם האייפון, לכן כל התמונות הם מהאינטרנט).

                                                  התמונה לקוחה מכאן

לשוט על גלי הבד

דון ז'ואן. סיפור עתיק יומין שהפך ממש לסמל לגברים רודפי שמלות. לכאורה, הסיפור ידוע ומוכר. אין פה פרשנות מודרנית לסיפור (כפי שפעם ביים עמרי ניצן בקאמרי עם שייקספיר). הזמן הבימתי הוא עדיין ימי הביניים. תוך כדי הסיפור, יש קריצות לפה ולשם (המשרת, דביר מהפרסומת של הבנק, נכנס עם מצלמה) ועוד כהנה וכהנה בדיחות, שפעם היו ממש מעצבנות אותי, כי אני לא חובבת של עירוב ז'אנרים (או שזה מודרני או שזה מסורתי), אבל במקרה שלהם היה מצחיק, מוצלח ותיבל את ההצגה.

חייבת לציין שהסאונד לא מדהים. הרבה פעמים קשה לשמוע ולהבין את הדיקציה של כל השחקנים, התרגום נחמד אבל מוציא מריכוז. בסוף, זורמים עם זה ושוכחים (אמרתי כבר שהוודקה משפיעה).

אחד הדברים ששבה אותי היה השימוש המתוחכם והפיוטי של התפאורה והתאורה. בדים שהופכים לים, תאורה ושקט ש"מורידים" אותנו למתחת למים, שחפים חגים מעל ראשם, שקיעה ומזח וקבר עמוס בפסלים בדיוניים. השילוב של התאורה, התפאורה והחלוקה הבימתית היו פשוט מצוינים.

                                                            התמונה מכאן

לא יכלו לבחור שחקן יותר מתאים לתפקיד מאשר שסה דמידוב. כריזמטי, חתיך עם ים של קסם אישי. כשהוא ירד להתחיך עם הבנות בקהל, היה נדמה שכמה ממש החסירו פעימה. עוד רגע מגניב, שפחות טיפוסי להצגות רפרטואריות – לשבור את ה"קיר החמישי" ולתקשר עם הקהל. בהצגות כאלה זה אפילו קשה יותר לעשות זאת ולהצליח לא להיות מאולץ.

מוסר השכל - אז מה אנחנו למדים מההצגה?

אין חדש תחת השמש. הנשים של ימה"ב הן בדיוק הנשים של היום. תרעיף עליהן אהבה, מחמאות והערצה והן שבי לרגליך. תנצנץ עם טבעת והם מתעלפות עליך. אין שום הבדל בין הדמות הימיבייניימית הזו לבין אותם גברים טיפוסיים "מנייאקים", חתיכים וכריזמטיים שאני שומעת עליהם מאינספור רווקות פתיות תל אביביות. רק ששסה עושה את זה קצת יותר טוב מהם.

הפנינים האמיתיות מהמחזה המקורי שנכתב ע"י מולייר, רלוונטיים לעין ערוך לימינו, לדוג':

" הצביעות היא מגרעת מיוחסת, הנהנית ממנוחה של פטור מעונש."

"כל המגרעות שבאופנה נחשבות למידות טובות."

ולגבי אמונה, שחיתות מוסרית >> לא, אין גמול. כמו שדון ז'ואן לא נענש מהשמיים על השחיתות המוסרית שלו, כך גם "רשעים" מודרניים אינם. החידוש, הוא בסיפור העתיק הזה שהקדים את זמנו בחשיפת הצביעות הדתית.

הדבר היחיד שצריך להחזיר זה את הדו קרב. לא יזיק לנו לחלוף ברוטשילד על פני שני גברברים עם חרבות שנלחמים על כבודם.

לסיכום, גם אם אתם לא חובבי הצגות מושבעים, זו הצגה קלילה שיכולה להתאים ל"מתחילים". וחוץ מזה,  זהו ערוץ 10 נסגר, אין הרבה מה לראות. זה גם יותר מצחיק מתוכניות קומיות, ומה יש? קצת תרבות לא הזיקה לאף אחד.