קוד פתוח לאהבה - המופע החדש של מריה קונג

בשבוע שעבר היה לי הכבוד להגיע ל-Open source מופע המחול החדש של מריה קונג. עדכנתי כאן על עלייתו של המופע החדש בפוסט הקודם.
בפרמיירה כמעט נוצצת, אך צנועה. התקבצו מגוון אנשי התקשורת המלומדים להגיע ולסקר את המופע החדש. לצד קאווה ואבטיח צונן, שיחות על מופעים, הצגות ופסטיבלים נשמעו למכביר. חלקם נחרדו לנוכח היעדר התוכנייה, וביקשו לברר היכן המילים המודפסות כדי להיצמד אליהן. חלקם התיישבו בארשת מכובדת לצדי במקומות והביעו טרוניה על הכמות הגדולה של היצירות והאמנות אך על הקושי לאתר את ה"דברים הטובים". בנימה מעט מסתייגת הם שקעו בכסאותיהם עם החשכת האולם. כל מה שאני יכולה להגיד, שלהישאר אדישים, הם ממש לא נשארו.

בסוף המופע עלתה אחת מחברות הלהקה ובחיוך ציינה ש" Open source it's all about sharing". וזה ממש כך, הרקדנים לאורך כל המופע שיתפו וחלקו איתנו את הזיעה, ההתרגשות ואת התשוקה למחול.
להחזיק קהל על מופע מחול הנע סביב תימה וסיפור אחד זה ממש לא פשוט. היו רגעים שנמתחו וברגע שכמעט ואזלה סבלנותו של הקהל נכנס אלמנט חדש שהחייה ורענן את המופע ובייחוד בסופו.

כמו ב- kong's night גם כאן, עבודת הגוף של הרקדנים מעוררת השראה. השליטה המדהימה בגוף, התנועות המתואמות היו ממש מלאכת מחשבת. בנוסף, השימוש בתפאורה מינימליסטית, לצד אלמנטים בימתיים שממש ייצרו תפאורה דמיוניות כגון: תאורה ומוסיקה היו פנומנליים.

בפוסט הקודם, ציינתי כאן את סיפור הרקע למופע. אני לא יכולה להגיד שממש ראיתי את הסיפור הזה נרקם לנגד עיני. אבל ראיתי הרבה סיפורים אחרים.

ה"שטן" או ה"גורל" או איך שתקראו לזה שבמופע שמשליט את מרותו ומכוון את הדמויות לפי תוכנית פעולה שנהירה לו, הייתה מיוצגת בצורה מדהימה סביב שילוב סאונד ותנועה מתואמת להפליא. 

את ההתחלה אני ראיתי כריקוד טנגו של זוגות המסמן את המאבק העתיד להגיע. שוב, התיאום והדיוק בין תנועות הרקדנים והשתלבותם זו בזו הייתה אחד הדברים שהעניקו לכל המופע נופח אחר.
בחלק מהמקרים השילוב במוסיקה אלקטרונית ובאפקטים של סאונד עם תנועות המלוות את הסאונד ואף מתארות את הפעולות (ללא פעולה אמיתית) הזכירו לי ממש סרט מדע בדיוני. קצת כמו מטריקס. אבל לא מהכיוון של ההתרשמות מהפירוטכניקה והפעלולנות שבאפקט, אלא בשילוב המוצלח בתוך סיפור שבו הרבה רגשות.

לבסוף, הסיום שהיווה ניגוד מעניין לתחושה המכנית שהועברה בסאונד ובתנועות המלוות לו, היה מעין הדהוד "גונג" מרענן ונוגע, לאחר מדיטציה ארוכה. המוסיקה החיה והאנושית שהביאה עמה גם את ההתחברות הרגשית של 2 הדמויות הייתה ממש מרגשת. אין ספק שזה היה אחד הקטעים היפים בעיני במופע שאף גרמו לקהל לעמוד על רגליו.
עם מוסיקה מקורית של Habib Koite זמר סנגלי, לצד זוג הרקדנים המתקרבים זה לזה, נוגעים לא נוגעים, החוויה הייתה מצמררת.

(בלי קשר נראה לי שכדאי להתחיל להאזין לחביב) -
אתם יכולים להאזין כאן למוסיקה\הדואט המוסיקלי שהיה במופע:



 הרבה אנשים טוענים ש"אין להם למה ללכת למחול", שהם לא מבינים כלום. זהו, זה הקאץ'. לא צריך להבין, צריך להרגיש. צריך להתחבר לדימוי הבימתי מהלב, לא באמצעות הקשרים הגיוניים. וגם אם לא מצליחים למצוא קו עלילתי מסודר, לא צריך, זה רק תפאורה. זה קצת כמו לעשות סקס ;)

לכל מי שרוצה לצאת מהחצר החמה שלו או מהדירה הממוזגת כדי לצפות במחול מיוזע אך משובח, זה האתר של מריה קונג. תעשו לעצמכם טובה...