פוניה מתאווה לנעול – ביקור ב- Frick Shoes

בתור חובבת נעליים ואוגרת כפייתית לא יכולתי לחכות להגיע ל"גילדה" ביה"ס לעיצוב נעליים ואביזרי אופנה כדי לראות, למשש ולרייר על הנעליים המוטרפות של המעצב קובי לוי. 

 את פני קיבל מכשיר גדול וישן שכנראה שימש להכנת נעליים, בהמשך נתקלתי בתצוגת תיקים ונעליים בכניסה, מדפי ספרים על נעליים וחדר עבודה עמוס באימומים שאת מהותם אני אגלה אחרי זה. סיור בתערוכת הנעליים של קובי לוי הוא סיור בקו של בין אופנה לאמנות, למרות שלהפתעתי כל הנעלים ברות נעילה (מה שגרם להתגברות החשק העז שלי לאחוז ולהיות בעלים גאה לאחד מזוגות הנעליים). הסיור בבית הספר העלה בי איזשהו קסם ישן ונוסטלגי, של בעלי מלאכה של פעם, של המגע והעיסוק בחומר, של ייצור בידי אדם. מעין חווית רטרו עם טעם של פעם.

ההיסטוריה של הנעליים החלה בימי קדם - הנעליים שימשו בעיקר כדי להימנע מחתכים או פציעות בכפות הרגליים בזמן הליכה או עבודה. מדהים לחשוב שהיום נעל (בייחוד בעיצוב של קובי) היא מיצב אמנותי של ממש, היא סמל וסטטוס, היא בעלת אמירה, היא תכשיט יקר ערך.
במרכז התערוכה של קובי – נעלי עקב. גם בסדנא עמו הוא מבטא את תשוקתו הרבה לנעלי עקב, שהופכות, בעיני קובי, לפריט רב מימדי מעניין.  נעלי העקב הומצאו בסביבות המאה ה-14 כאשר אנשי אצולה נכבדים רצו להימנע מללכלך רגליהם בזוהמת הרחובות ועלו מספר סנטימטרים לגובה מן האדמה. העקבים לרוב היו עשויים מעץ כדי להגביה את הנועלים – זה מצחיק כי קובי חשף בפנינו את תהליכי העבודה והעקב של נעל החתול (או בשמה – מיצי) בנויה מעץ "בוק" (כמו של רהיטים). 

נעליים היו אביזר חשוב בקרב שחקני התיאטרון, אנשי הבוהמה ונשות החצר הרומית שנעלו עקב מחודד כדי להשאיר סימנים בחול עבור המחזרים שיבואו אחריהן. לאורך המאות עלה וירד גובה העקב והמטרה שאותה שימש. נשים החלו יותר ויותר לנעול נעלי עקב מוגבה, כשאת הנעל מעטרים ציורים ובדים וגברים ננעלו על צורת נעל שמוכרת כיום כמגפיים.
שנות ה-50 וה-70 אופיינו במהפכות חברתיות ואופנתיות רבות שלא פסחו על נעלי העקב, ומרבית העיצובים והדגמים שלהן עוצבו לראשונה בתקופה זו. ב- 1955 חידד המעצב של חברת דיור,רוג'ר ויוויאר, את העקב, עד כדי צורת סיכה, ונוצר עקב הסטילטו (stiletto) . נעל פיפ-טואו הפכה לאופנתית מאד בשנות ה-50, עקבים עם פתח בחלקה הקידמי (סטייל העקבים במד-מן). 

את כל ההשפעות הללו ניתן לראות בצורה אקלקטית בנעליים של קובי, שמשלבות ישן עם חדש, דימויים שונים, חומרים, מרקמים, וסגנונות מגוונים של נעליים ובעיקר עקבים.

לדוג' השילוב בין נעלי עקב לנעלי אוקספורד. נעל האוקספורד המקורית שהופיע כהתרסה פמיניסטית כלפי הממסד השמרני באנגליה, הייתה עשויה מעור ונראתה דומה מאד לנעלי הגברים אך עם עקב.

ההשראה מאחורי הנעליים הללו או בשמם (כפי שקובי קורא להם) "מיצי" היא חתול מתמתח. מדהים לראות עד כמה הנעל ובייחוד כאשר נועלים אותה והולכים איתה הופכת ממש להיות התנועה הזו של חתול. כל פרט בנעל הזו, אפילו הכי קטן, מבטא את הדימוי והקונספט, החל בסוליה, בשפיץ המשויף כרגל חתול וכלה בקולר עם פעמון מרשרש. 

בסדנא קובי שיתף אותנו בתהליכי העבודה, הסביר בכלל על ייצור נעליים. והכיר לנו את האימום המדמה חלל רגל והוא הקובע את הצורה של הנעל (שיפוע), החדר היה עמוס באימומים כאלו. אח"כ נחשפנו לתהליך היצירה של כמה מן הנעליים בתערוכה. כשמבינים את התהליך קולטים עד כמה הוא מורכב. בכל נעל כזן הושקעה עבודת יד כל כך מדויקת, מלאכת מחשבת. ועד כמה שיצירת נעליים היא יצירה קשה ועבודה מתמשכת עם חומרים, עבודה המצריכה דיוק, סבלנות וידי אמן.

הנעליים של קובי הן הגשמת פנטזיות מטורפות של אסתטיקה ועיצוב. הן אינם פנטזיה רק של המעצב, האמן. אלא, ממש גילוי הפנטזיות שלנו, של נשים, של חובבות נעליים. ולכל הטוקבקיסטים בכתבות על קובי – כן, אני בהחלט הייתי מוכנה לנעול את הנעליים.

לעמוד של הגילדה


לבלוג של קובי לוי