לכל הסקפטים והשמרנים, לכל
מי שפקפק, המעיט או ביטל את כוחן של הרשתות החברתיות, ההיסטוריה מוכיחה אתכם אחרת.
מי שחשב שזו אופנה חולפת, גימיק, המעיט ביכולתו של סטטוס, בכוח ההתאגדות בקבוצה או
עמוד בפייסבוק או ביכולת ההשפעה של אנשים ברשתות החברתיות – הפוסט הזה בשבילכם.
החודש האחרון הוכיח את מה
שכל אנשי הניו מדיה מנסים להעביר ללקוחות, למוסדות, לארגונים ולהורים המיושנים
שלהם – זה כאן כדי להישאר. ויש לזה הרבה יותר כוח ממש שחשבתם. אי אפשר להתעלם
מהמהפכות האחרונות בתוניס וזו שעדיין מתנהלת במצרים – באמצעות הרשתות החברתיות. מה
שחשבנו כמקרה נדיר או חד פעמי באיראן הפך לגל גואה דווקא פה קרוב לבית במזרח
התיכון.
אז הנה תקציר למי שפספס:
יומן היסטורי:
1. איראן:
איך זה התחיל?
ב-13 ביוני 2009 אזרחי איראן מבינים את
כשלון הבחירות המושחתות. ראש ממשלת איראן לשעבר, צעירים וסטודנטים, יוצאים כנגד
התוצאות מחשש לזיוף. מיליוני מוחים יוצאים לרחובות טהרן ומתחילה מסכת של מהומות
מלוות באלימות קשה מצד המשטר. השלטונות מנסים לשבש את הכניסה פייסבוק, טוויטר ויוטיוב.
נדה אגא-סולטן בת ה-27 יוצאת להפגין
ברחובות, היא נורית ברגע שהיא יוצאת מהאוטו. סרטון שתיעד את מותה עלה ליוטיוב והפך
לסמל המחאה נגד השלטון.
איך זה נגמר?
המהומות דוכאו ביד קשה והמפכה נוטרלה. מאז המהומות המשטרה האיראנית עוקבת ומפלילה באמצעות הסטטוסים עשרות
אקטיביסטים שנעצרים.
2.
תוניסיה :
איך זה התחיל?
החרמת דוכן פירות שהפעיל סטודנט
מובטל בן 26 ללא רישיון על ידי הרשויות הביאה אותו לסף ייאוש והוא מצית את עצמו
ברחוב ומת מפצעיו.
צעירים משכילים רבים
בתוניסיה מתלכדים ומעבירים בבלוגים ובאתרים את המידע על מיקום ההפגנות והזמן. המפגינים מנצלים את בורותו של המשטר לגבי התנהלות הפייסבוק והדרכים
לנטרולו.
ההמון המובטל והמתוסכל
יוצא לרחוב ומוחה על השחיתות המתמשכת של ממשלת תוניסיה ועל הכישלון כלכלי. תיעוד חי עולה כל הזמן - תמונות וסרטוני וידיאו מההתרחשויות.
השלטונות מנסים לחדור לחשבונות של פעילי
אופוזיציה ולנסות להשיג פרטי כניסה של מתנגדי משטר לפייסבוק. פייסבוק נרתמת לטובת
המהפכה ומנתבת את כל הגולשים לאתר כניסה מאובטח.
איך זה נגמר?
ההפגנות הביאו להפלתו של שליט דיקטטורי ולבריחתו מהארץ.
3. מצרים:
איך זה התחיל?
"אפקט
תוניסיה" משפיע על המצרים וקול המחאה מתפשט כאש בשדה קוצים לעם המצרי. פייסבוק
משמשת להתארגנות ולהעברת השמועה בין המפגינים.
הנשיא חוסני מובארק והרשויות מבינים
מאוד מהר את הסכנה ובעוד המהומות מתלבות שירותי האינטרנט נחסמים. זה לא
ממש עזר לו. העיתון "גרדיאן" דיווח שעלון
אלמוני בן 26 עמודים שהופיע בקהיר בשבוע שעבר מפיץ עצות מעשיות למפגינים.
רשת תקשורת עממית עוקפת את החסימה "ראסד" ומעדכנת ללא הרף. בעמוד הפייסבוק שלהם יש קרוב ל-400 אלף איש תוך כמה ימים!! למרות
חסימת האינטרנט!!. סרטונים, תמונות ועדכונים עולים כל הזמן ליוטיוב, כולל סרטונים של
הפגנות מול שגרירויות מצרים בעולם.
אל-ג'זירה, רותמת את הבלוגרים להמשיך ולסקר
את המהומות למרות שמשרדי החברה נסגרו לאלתר! מתוך זיהוי והבנה שלא ניתן לעצור
עדכונים של מאות בלוגרים.
טוויטר, בתמיכתה של גוגל, מנצלת את
המומנטום ומאפשרת להעלות תכנים לרשת גם ללא חיבור אינטרנט. הממשק החדש, המבוסס על הודעות קוליות המתורגמות לציוצים מעניק המשך
לדיווחים.
המהפיכה הבאה?
1. המצב במצרים מתחיל לדלוף גם לשכנותינו.
סוריה כבר מנסה להגביל את הגישה לרשתות החברתיות. למרות זאת - התארגנויות החלו לעלות
לפייסבוק. אחד העמודים הבולטים, נקרא "המהפכה הסורית 2011", קורא להפלת שלטונו
של אסד. הקריאות בפייסבוק נתמכות על-ידי האופוזיציה, שמנסה לרתום את ההמונים לצאת לרחובות,
בהשראת תוניסיה ומצרים.
2. קולות צעירים סודנים מתחילים להישמע בטוויטר,
בפייסבוק ובמיילים, הקוראים להפגנות ענק בבירת סודן.
3. סין חוסמת את מילת החיפוש מצרים בגירסה
המקומית של טוויטר.
דקטטורים
בפייסבוק
"כוחות
האופל" מבינים בעצמם שזה כלי שיכול לשרת למטרותיהם: זה מתחיל בטרוריסטים
שמגייסים פעילים ושהידים ברחבי האינטרנט, שימוש של הק.ג.ב ברוסיה בסטטוסים של
חשודים, במעקב אחרי אנשים (הרגלים, דעות, חברים וכו'). הרשתות הופכות לחרב פיפיות כנגד החופש ברשתות. דיקטטורים בעצמם
החלו להשתמש בכלי הרשת כמו הוגו צ'אווס ועובדים סינים בשכר שמפיצים תגובות תומכות
בממשל.
עדיין סקפטים?
כן, מדהים
שדווקא במדינות הדיקטטוריות ה"בורות" השימוש ברשתות החברתיות למטרות
אקטיביזם פורה. ולא בכדי, למי שהיה ספק בכוח הרשתות החברתיות זה הכוח שיש לרישות
בין האנשים לקשר הישיר שנוצר בין מגוון גולשים עם דעות משותפות, תסכול משותף ורצון
משותף לשנות. וזו דוגמא לשיחה שמתנהלת ברשת ומה קורה כשאתה לא שם.
דווקא כאן,
בארץ, שנדמה שהבלוגיספרה תוססת מאי פעם, אחוזי התחברות מטורפים לפייסבוק ושימוש נרחב
בניידים חכמים, כל מה שמעסיק אותנו זה בעיקר תרבות הצריכה. הבלוגרים הפופולאריים
הם אלו שכותבים על מוצרים וההדוניזם חוגג. דווקא כאן עם כל הנאורות והצלחת
הסוציאליות הזו ברשת – אין שום התארגנות לשינוי חברתי, פוליטי או תרבותי. פשוט
רדומים בבועה שלנו.
אני בטוחה
שליברמן כבר מתחיל להסיק מסקנות מרחיקות לכת מהפוסט הזה.
