יצא לי בתקופה האחרונה לבקר בכמה מקומות בתל אביב, כל אחד מהם היה מיוחד בדרכו וגרם לי להרגיש חו"ל. אני לא מבקרת מזון, לא מתיימרת לנתח את המרכיבים הקולינריים של המנות, אני רק מספרת לכם על מקומות שעשו לי תחושה נעימה וקצת שונה.
נתחיל מהקוסם – אני זוכרת כשרק עברתי לתל אביב מעיירת הספר (זיכרון נושן) וראיתי את האורות הצבעוניים מעל הקוסם, חשבתי שזה דיסקוטק.
אנקדוטה - אגב, בעודי כותבת שורות אלו אני בשיעור טקסטים בקורס קופי, הנחת היסוד הראשונה של השיעור – אנשים לא קוראים טקסטים. אתם עדיין פה??
טאפס בר אחד העם – מי ששמע ומכיר את השם רושפלד כנראה יודע למה הוא מצפה (אני לא ידעתי). מהרגע שנכנסתי בדלת, הרגשתי כאילו אני במסעדה קטלונית ספרדית קלאסית. קבלת הפנים החמה של המוסיקה הססגונית, שולחן הכניסה שנראה כמו חדר אוכל או נלקח ממטבח ספרדי כפרי, עמוס במטעמים, דליקטסים, מחמצים ביתיים וקערת חרס אדירה עמוסה בקוקטייל זיתים מדהים. אחרי 3 שוטים של טקילות, אווירה חושנית של קיץ ומוסיקת טנגו ספרדית, התחשק לי להוריד נעליים לעלות על השולחן ולהתמרח בכל ערימת הזיתים השמנונית.
לא כל אחד מתחבר לקונספט של טאפסים (גברים בד"כ חושבים שאין מה לאכול), אני חושבת שזה אופי. מי שחייב גיוונים, אוהב לנסות דברים חדשים ומנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – הוא הטיפוס.
לסיכום, ממליצה להצטייד בקסטנייטות, לשתות את הקווארבו בבית (230 ₪ ל-6 שוטים!!), להגיע עם שמלה מתנפנפת וחושנית (תמיד מומלץ) והרבה מקום בבטן!.
נתחיל מהקוסם – אני זוכרת כשרק עברתי לתל אביב מעיירת הספר (זיכרון נושן) וראיתי את האורות הצבעוניים מעל הקוסם, חשבתי שזה דיסקוטק.
 |
| הקוסם בקינג ג'ורג' |
אולי בגלל ההתבסמות המוקדמת, האווירה הנינוחה, או השאנסונים הצרפתיים שהתנגנו ברקע. שורה תחתונה הרגשתי כמו איזה דמות מהסרט אמלי. הלימונדה הביתית, העובדים הנעימים (אין על הכובעים האלה של מעדניות פעם), עשו לפלאפל פרנסציזציה (צרפות בעברית צחה).
פינקו אותי בחצי מנה שווארמה (לא שוחה בשמן) עם החמוצים הביתיים, והחריף המעודן. גם אם רק עברת לחטוף איזה מנה, אי אפשר לא לעצור, ולהתענג על האווירה הקסומה והרגועה של המקום. כמה כיף (בלי להישמע סנובית) לקבל את השווראמה שלך\ פלאפל בלי שצועקים עליך (גם לזה יש קסם משלו – באבו חסן), לאכול את האוכל הפרובינציאלי שלנו ולהרגיש באיזה פרבר צרפתי. ואם אני כבר באיזור הזה, חייבת להזכיר במשפט את הסילון. תעשו לעצמכם טובה ותעברו שם (קינג ג'ורג') אחלה Happy Hour, ברמנים איכותיים ואווירה אמיתית של בר.
אנקדוטה - אגב, בעודי כותבת שורות אלו אני בשיעור טקסטים בקורס קופי, הנחת היסוד הראשונה של השיעור – אנשים לא קוראים טקסטים. אתם עדיין פה??
טאפס בר אחד העם – מי ששמע ומכיר את השם רושפלד כנראה יודע למה הוא מצפה (אני לא ידעתי). מהרגע שנכנסתי בדלת, הרגשתי כאילו אני במסעדה קטלונית ספרדית קלאסית. קבלת הפנים החמה של המוסיקה הססגונית, שולחן הכניסה שנראה כמו חדר אוכל או נלקח ממטבח ספרדי כפרי, עמוס במטעמים, דליקטסים, מחמצים ביתיים וקערת חרס אדירה עמוסה בקוקטייל זיתים מדהים. אחרי 3 שוטים של טקילות, אווירה חושנית של קיץ ומוסיקת טנגו ספרדית, התחשק לי להוריד נעליים לעלות על השולחן ולהתמרח בכל ערימת הזיתים השמנונית.
לא כל אחד מתחבר לקונספט של טאפסים (גברים בד"כ חושבים שאין מה לאכול), אני חושבת שזה אופי. מי שחייב גיוונים, אוהב לנסות דברים חדשים ומנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – הוא הטיפוס.
אני חייבת לציין שהתאכזבתי מעט מהמגוון של הטאפסים. אבל המטבלים, הטאפסים הצמחוניים והזיתים שאכלנו כפתיחים היו מצוינים.
אז מה אכלתי – טאפס ארטישוק עם גבינה (פיקנטי משהו) וירק, טונה צרובה (הטאפס הכי חלש), סקאלופים (צרובים! לא בא לי שמשהו יזוז לי בצלחת) ופאייה שחורה – גולת הכותרת של הערב.  |
| האויסטרים |
לסיכום, ממליצה להצטייד בקסטנייטות, לשתות את הקווארבו בבית (230 ₪ ל-6 שוטים!!), להגיע עם שמלה מתנפנפת וחושנית (תמיד מומלץ) והרבה מקום בבטן!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה