לא יוצא לי הרבה להיות תרבותית ולבקר במוזיאון תל אביב. אבל תערוכתו של דיוויד לה שאפל היא אירוע מעניין, מרגש ומפתיע על רקע המדינה הקטנה שלנו. מעבר לעובדה שהוא אושייה אופנתית מוכרת בעולם, הוא גם אחד מאמני הפופ ארט הכי מרתקים מאז אנדי וורהול. וזה לא מקרי כי וורהול היה זה הראשון שהציע ללה שאפל לעבוד באופן מקצועי כצלם.
העניין בעבודה של לה שאפל מתחיל קודם כל בהתחככות שלו עם סלבריטי בקנה מידה נרחב. לה שאפל צילם פוטרטים רבים של גיבורי התרבות הכי גדולים של המאה ה-20 (מייקל ג'קסון, קוונטין טרנטינו, מרלין מנסון ועוד..). יצר המציצנות שלנו והריגוש שבקרבה לחיי הזוהר הם גורם המשיכה הראשוני לצילומים, לדעתי. הצילומים הם בד"כ צבעוניים על גבול הקיטש, אבל נדמה שהוא יודע להוציא מכל אחד מהם את האישיות הייחודית לו.
התערוכה שמוצגת במוזיאון היא נרחבת ומרשימה. רוב התצלומים צבעוניים, מעובדים ומאוד מדויקים. בניגוד לצילום עיתונאי או מקרי, נדמה שכל פרט בוים והועמד במקום מאוד ספציפי ובעל משמעות. ניכר שהייתה חשיבה בכל פרט ופרט בתמונה ולכן קל לעמוד ולסקור כל תמונה לאורך זמן כדי להספיק להשתלט על כל הפרטים. בעכבר העיר ניתן לצפות במצגת תמונות מהתערוכה.
מרבית התמונות הם סצנות מתוך הברית החדשה אך ממוקמות במרחב אורבאני. האיקונים הדתיים והסיטואציות הקדושות מתרחשות תחת תפאורת רחוב מודרני, בתוך תרבות רחוב זולה (מוטלים זולים, סמטאות מטונפות וכו'). לכאורה, זה נראה אירוני, לראות את ישו מתרועע עם חבורת ראפרים אפרו אמריקאיים בכניסה למכבסה שכונתית בניו יורק. אבל לי הרגיש שזה דווקא מגביר ומעצים את החוויה הספיריטואלית. שזה המקום שזה אמור לקרות. לי זה נראה הרבה יותר חזק ומוחשי מהציורים בקתדרלות. בחלק מהתמונות זה אפילו נראה המחזה של הסיטואציות בעולם האמיתי. הנפשה של הסיפור.
בנוסף, שימוש בסלבריטי שהם בגדר "אלוהיים" בתרבות. מייקל ג'קסון כמלאך. קורטני לאב מחזיקה את ישו שמוטל בידה ללא רוח חיים. כאשר דמותו שלישו מזכירה לא במפתיע את קורט קוביין. הקבלה מעניינת של הדמות המיוסרת, שהקדימה את זמנה.
בין כל התמונות מפוזרים גם מותגים שמקבלים משמעות רבה בסצנות המכוננות של האנושות. כמו בעבודת המבול, בה אפשר היה למצוא את בורגר קינג, בין היתר. העירום בעבודה זו הוא לא סנסציוני, הוא מתבקש. כל דמות בעבודה מקבלת משמעות. המבט, התנוחה, המיקום הכול מתקבץ לידי קולאז' מרהיב.
מאוד מפתיע שמוזיאון תל אביב בחר להציג את לה שאפל. ללא ספק זוהי חדשנות מבורכת. ממה אני הספקתי לראות, המונים הגיעו כדי לצפות בתערוכה שתנעל באוקטובר. זוהי הזדמנות להיחשף למגוון רחב של עבודותיו לאורך השנים וגם לראות עבודות שהיו במקור לעיתונות.
לכל מי שלא הספיק לקפוץ לראות, ממליצה בחום! פשוט אסור לפספס!
העניין בעבודה של לה שאפל מתחיל קודם כל בהתחככות שלו עם סלבריטי בקנה מידה נרחב. לה שאפל צילם פוטרטים רבים של גיבורי התרבות הכי גדולים של המאה ה-20 (מייקל ג'קסון, קוונטין טרנטינו, מרלין מנסון ועוד..). יצר המציצנות שלנו והריגוש שבקרבה לחיי הזוהר הם גורם המשיכה הראשוני לצילומים, לדעתי. הצילומים הם בד"כ צבעוניים על גבול הקיטש, אבל נדמה שהוא יודע להוציא מכל אחד מהם את האישיות הייחודית לו.
התערוכה שמוצגת במוזיאון היא נרחבת ומרשימה. רוב התצלומים צבעוניים, מעובדים ומאוד מדויקים. בניגוד לצילום עיתונאי או מקרי, נדמה שכל פרט בוים והועמד במקום מאוד ספציפי ובעל משמעות. ניכר שהייתה חשיבה בכל פרט ופרט בתמונה ולכן קל לעמוד ולסקור כל תמונה לאורך זמן כדי להספיק להשתלט על כל הפרטים. בעכבר העיר ניתן לצפות במצגת תמונות מהתערוכה.
 |
| קולאז' בתנועה שצילמתי בחטף עם הנייד |
מרבית התמונות הם סצנות מתוך הברית החדשה אך ממוקמות במרחב אורבאני. האיקונים הדתיים והסיטואציות הקדושות מתרחשות תחת תפאורת רחוב מודרני, בתוך תרבות רחוב זולה (מוטלים זולים, סמטאות מטונפות וכו'). לכאורה, זה נראה אירוני, לראות את ישו מתרועע עם חבורת ראפרים אפרו אמריקאיים בכניסה למכבסה שכונתית בניו יורק. אבל לי הרגיש שזה דווקא מגביר ומעצים את החוויה הספיריטואלית. שזה המקום שזה אמור לקרות. לי זה נראה הרבה יותר חזק ומוחשי מהציורים בקתדרלות. בחלק מהתמונות זה אפילו נראה המחזה של הסיטואציות בעולם האמיתי. הנפשה של הסיפור.
בנוסף, שימוש בסלבריטי שהם בגדר "אלוהיים" בתרבות. מייקל ג'קסון כמלאך. קורטני לאב מחזיקה את ישו שמוטל בידה ללא רוח חיים. כאשר דמותו שלישו מזכירה לא במפתיע את קורט קוביין. הקבלה מעניינת של הדמות המיוסרת, שהקדימה את זמנה.
בין כל התמונות מפוזרים גם מותגים שמקבלים משמעות רבה בסצנות המכוננות של האנושות. כמו בעבודת המבול, בה אפשר היה למצוא את בורגר קינג, בין היתר. העירום בעבודה זו הוא לא סנסציוני, הוא מתבקש. כל דמות בעבודה מקבלת משמעות. המבט, התנוחה, המיקום הכול מתקבץ לידי קולאז' מרהיב.
מאוד מפתיע שמוזיאון תל אביב בחר להציג את לה שאפל. ללא ספק זוהי חדשנות מבורכת. ממה אני הספקתי לראות, המונים הגיעו כדי לצפות בתערוכה שתנעל באוקטובר. זוהי הזדמנות להיחשף למגוון רחב של עבודותיו לאורך השנים וגם לראות עבודות שהיו במקור לעיתונות.
לכל מי שלא הספיק לקפוץ לראות, ממליצה בחום! פשוט אסור לפספס!
וגם אני הייתי שם וממליץ גם על תערוכת המכוניות בכניסה לחלל המוזיאון
השבמחק