יום שבת, 24 ביולי 2010

פוניה מהרהרת - עראק זאחלאווי, גברים, נשים וקארי בראדשו

שמעתי הרבה מחמאות בתקופה האחרונה על הפרסום המאסיבי של עראק זאחלאווי. בעיקר מגברים ירושלמים עם "כבוד".
בלי להיות קטנונית, אבל בעיני זה הקמפיין הכי נדוש שהם יכלו לעשות. בחור מגודל עם שפם עבות, והבעה מצ'ואיסטית משהו (לפעמים זה גם בלי שפם) והסלוגן "יש כבוד". אני לא מצאתי שום דבר יצירתי, מפתיע או שונה. זה אחד לאחד התדמית הגברית המסוקסת, הגברית והמתבקשת לעראק.

קראתי דווקא דעה הפוכה משלי שכתב נמרוד פלשנברג על הקמפיין. הוא חשב שהפרסומת דווקא מלאה בהומור עצמי ואירוניה. אולי אני נטולת הומור אבל זה לא מה שאני קלטתי.
יש קטע כזה בפרסום שאם מפרסמים משהו לגברים - עבור המפרסם זה יוניסקסס - פונה לגברים ולנשים, אבל להיפך זה לא עובד. אם פרסום נתפס כנשי - גברים לא יצרכו את המוצר. אותי זה די מקומם. אין לי מושג איך זה עובד בעולם, אבל בארץ זה בהחלט תופס. אולי הגברים הישראלים כל כך צריכים חיזוק לגבריות שלהם, שהם מסרבים לקחת חלק בכל מה שמסתמן כנשי.

אני ראיתי את הדברים אחרת. בתור חובבת עראק (בייחוד בימות הקיץ החמים) חשבתי דווקא לנכס את העניין לטובת קמפיין אופנתי ושיקי לעראק זאחלאווי. למה לפספס את הקהל הנשי? אני מכירה הרבה נשים שאוהבות לשתות עראק, ואלו שלא אוהבות כנראה לא מתחברות למיתוג של המשקה.

קארי בראדשו הפכה את הקוסמופוליטן לקוקטייל הכי נחשק, שיקי, אופנתי וטרדני בקרב נשים (וגברים מטרוסקסואליים), למה עראק לא יכול להיות כזה?. להתחבר למקום ש"אסלי זה אופנתי".
הנה כמה נסיונות מצחיקים שעשיתי (ונקטלו באחת בקורס קופי..אבל אני עדיין אוהבת את זה).

אום כולתום - נערת השער של המגזין החדש



אני כבר מדמיינת ליין חדש של ביגוד מזרחי אוריינטלי, רקדניות בטן מנענעות, ואינטי עומרי של אום כולתום....

3 תגובות:

  1. רק לי הבחורים המשופמים נראו מהווילג' פיפל?

    השבמחק
  2. או כמו השוטרים המשופמים האמריקאיים משנות ה-80

    השבמחק
  3. בחורם ירושלמים עם כבוד. מעניין על מי דיברת :)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...