יום ראשון, 16 בינואר 2011

הספרפונית – סאדו-מזוכיזם יהודי ב"חיי נישואים"


הדבר היחיד שנחמד בלהיות חולה בבית, היא שאתה תקוע במיטה וזו הזדמנות מעולה לקצת זמן לקרוא ספר. יום וחצי במיטה הספיק בשביל לחסל כמה ממש טובים.
מעט מאוד אנשים שמעו על דוד פוגל. סופר ומשורר יהודי עלום ואלמוני שהתפרסם רק לאחר צאת הרומן "חיי נישואים" ב-1929. אני כבר יכולה לדמיין חלק מכם מתחילים לפהק, או נזכרים בהבלחה רגעית בשיעור ספרות. ואכן, קריאה בעמודים הראשונים של הספר מפרכת, מייגעת, איטית ומתחילה לעלות על עצבים עם השפה הארכאית. אחרי 3 ניסיונות כושלים לקרוא, זה קרה. ואז, צללתי פנימה ונשאבתי לעלילה ההזויה.
בניגוד לכותבים בני דורו, זה לא עוד סיפור על יהודי גלותי, על אנטישמיות, על גויים, על יהדות. לפחות לא בצורה גלויה. בעיני זה סיפור לגמרי קוסמופוליטי. זה סיפור על מע' יחסים, משולש אהבים, סקס, טירוף ורצח – כל המרכיבים לעלילה מותחת במיוחד. אלא, שכאן זה קורה אחרת לגמרי.


בלב הסיפור מערכת יחסים סאדו מאזוכיסיטית בין גורדווייל סופר היהודי ,תפרן ומובטל, לאשתו הברונית אוסטרית תיאה שמגיעה ממשפחה מוזרה (אח עם נטיות סדיסטיות להתעללות בבע"ח) ועברה גיור זריז ומאוד גרוטסקי. היחסים בין השניים נמצאים על הגבול בין התענוג לסבל.
תיאה מתעללת בגורדוויל נפשית ופיזית, וגורמת לך כקורא לחוש זעם ותסכול עצום שמלווים בחוסר הבנה למה הוא נשאר איתה, כמו שאר ה"צופים" והדמויות האחרות בספר. בקצרה תיאה הופכת להיות השרמוטה של וינה - שוכבת עם גברים ועוקצת אותו כל הזמן, דואגת ליידע אותו שתינוקם אינו בעצם הילד שלו, מזניחה את התינוק ומפילה את כל הטיפול במרטין (התינוק) על גורדווייל. כמו ביחסים סאדו-מזוכיסטיים היא המלכה והוא הפך לעבד. היא מכה בו פיסית ומילולית,  מרחיקה אותו מלוטי ידידתו (שמאוהבת בו קשות ומתאבדת בגללו) ואף מסלקת אותו מדירתם והופכת אותו להומלס שעובר חוויות קשות ומשפילות, כך הוא נועד לשוטט ברחובותיה של וינה עד לסיום הטראגי של הקשר החולני.
לא, זו לא טלנובלה.
נקודת המבט והתיאור של כל הספר היא מעולמו הפנימי של גורדווייל. מה שמדהים לגלות, זה התיאורים המדויקים של התחושות וההרגשות שכל כך רלוונטיות גם היום.
יש כמה נושאים מעניינים שעולים מהקריאה.
1.      כל העניין ה"יהודי" בהתחלה נדהמתי לחשוב שספר כזה כלל לא ייגע בנושא הזה. אך מהר מאוד גיליתי שזה שם, לא כמו שציפיתי. פרשנות אפשרית שעלתה לי בראש היא שזוהי מנת חלקו של יהודי שהתחתן עם נוצריה. או מנת חלקו של יהודי ש"מתערבב" עם אחרים.
2.      הדמות של תיאה. אין ספק שלקחו אותה לצד מאוד קיצוני ואכזרי. עם זאת המשפטים שלה במהלך הסיפור מגלים פמיניזם בלתי מתפשר:
"דעת הגברים? וכי מה הם מבינים, הגברים?...נוכל להתקיים אף בלעדיהם, אני מבטיחה.."
בכלל הגברים בספר הם נשלטים ע"י הנשים, מסנוורים מהן ובאופן מוזר הנשים בוגדות שם על ימין ועל שמאל! הם הרגישים, המוסריים ואילו הנשים הן הוללות, חזקות ושולטות –אמזונות - ממש היפוך תפקידים, אנחנו מדברים על ספר שנכתב מעל ל-80 שנה!!!.
העלילה מתקדמת ואתה מתחיל להרגיש את המתח הסמוי הזה, את תחושת הקטסטרופה המתקרבת, וזה משהו שבנוי בצורה גאונית בסיפור. הדטרמיניזם – גורל אכזר שלא ניתן להימנע ממנו. ממש ניתן לחוש את הכוחות הכבירים שמניעים את גורדוויל, כמו שהוא אומר: "אסונו ואושרו של כל אדם גלומים בו עצמו ואינם באים מבחוץ".
מתוך ההצגה "חיי נישואים"

הסצנות הגרוטסקיות של הזוג בדירתם ממש מזכירים סצנה מתוך "רוצחים מלידה" או סרט דיוויד לינצ'י כזה או אחר. בייחוד לקראת הסוף כאשר מתארים כיצד גורדוויל יושב על הספה צופה באשתו, שוכבת עם חבר שלו!!. הקריאה עשויה להיות עינוי, בייחוד כשהתחלתי להרגיש כמעט על בשרי את התסכול והעינוי שגורדוייל עובר.
לפני שנתיים העלתה דליה שימקו עיבוד לספר בתיאטרון תמונע, לא יצא לי לראות, אבל ביקורת לא רעה מופיעה על ההצגה בעכבר העיר (גירסה קלה למי שהרים ידיים מהספר).   

אל תשלו את עצמכם, זה ספר עצוב, מטריד, אפילו מעצבן קצת. אבל זו אמנות צרופה. עלילה מבריקה, ובעיני חדשנות מדהימה בעיקר לנוכח העובדה שמדובר בספר שנכתב בתקופה כל כך שמרנית.

מומלץ לקלסיקאנים, לבעלי סבלנות, לחובבי סאדו ולאדיר מילר.

3 תגובות:

  1. האמת ששמעתי על הסופר דוד פוגל, אבל על ספרו "חיי נישואים" לא שמעתי.
    מה שבטוח, את הספר הזה אני הולכת לקרוא!
    תודה רבה, ללא הבלוג שלך לא הייתי מתוודעת לספר הזה...

    השבמחק
  2. זה דווקא אחד הרומנים היותר מוכרים שלו, למרות שלצערי הוא סופר לא כזה מוכר.
    אני בטוחה שתהני :)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...