יום שבת, 29 בינואר 2011

מד וומן - פוניה מבקרת את הקמפיין של אייס


Mad-Man

כל כך הרבה דברים נכתבו על הסדרה הזו. אינספור ביקורות, תשבחות, כתבות, פרסים. גם ההשפעות של הסדרה לא מבוטלות:  אינספור הפקות אופנה וקולקציות בהשראת השחזור התקופתי של הביגוד, אפילו גיא דיין יצא בקליפ הומאז' לסדרה לצ'לואיסט. וזאת לצד הערצה מצד צופים בכל העולם. ולא בכדי. גם כשהתחלתי לצפות בסדרה בעצמי (באיחור רב ובמרתון 2 עונות מהתקופה שהייתי מחוברת להוט בויאודי) הרגשתי וואו. סדרה באיכות קולנועית. סדרה שהסאב טקסט שלה יותר גאוני מהטקסטים עצמה, שמצליחה להעביר עולם עשיר וסבוך של דימויים דרך זוויות צילום, שחקנים מעולים וארט הורס.

ובמרכז דון דרייפר. גם אני נשביתי בקסמו, ואיך לא? צופות, דמויות בסדרה נפלו שדודות לרגליו. חתיך, אסרטיבי, מצליח, זיון טוב, קסם אישי בטונות, כריזמה והרשימה היא עוד ארוכה. אין פלא שאייס יצאו במהלך שהרבה מגדירים אותו כ"גאוני" (ציטוט מאחד הסטטוסים שאחת מחברותי לפייסבוק העלתה בעניין). אני יכולה לספור כל כך הרבה אנשים שהצטרפו לקורס קופי בבצפר רק בגלל אותו דון דרייפר או בכלל הזוהר שהסדרה משקפת (כולל קצת את עצמי). נדיר לראות סטודנט בבצפר שלא צופה בסדרה באדיקות, חולם להתקבל לאחד המשרדים הגדולים והופך לדון דרייפר הבא.


אני חושבת שהרעיון לכשעצמו של אייס לבחר את הדון דרייפר הישראלי, הוא מגניב. הוא קמפיין ניו מדיה מעניין. אבל, ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר, מיהו דון דרייפר ומהו עולם הפרסום שהוא מייצג?. דון דרייפר אחרי הכול הוא נרקסיסט, בוגדני, מנצל את כוחו על עובדיו במידה מסוימת, מייצג עולם פרסום של גברים דורסניים שהנשים הם עבורו קישוט (התחת האגסי המושך של ג'ואן האריס). אז נכון, זה מציג את כל העולם הזה כסקסי, נחשק ובעל זוהר  או כפי שתיארו זאת בעכבר העיר: "גן עדן לגבר הלבן", כולם פה בארץ מנסים להידמות אליו.

התחת המדובר ביותר בעולם
אייס שואלים אותנו מיהו הדון דרייפר הישראלי? גדעון עמיחי? הדר גודלמן? ספי שקד או גיא בר? ואני שואלת אותם? מה עם פגי אולסן הישראלית? היכן היא נעלמה? למה אין דונית דרייפרית? ואני לא רוצה להישמע פה איזה קוטרית מעצבנת ופלצנית. אבל זה הדבר הראשון שעלה לי בראש. למה מידרו כאן נשים (ויש לא מעט קופירטריות בתחום). אם מד מן מתרחשת בשנות ה-60 שנים בהן לפגי אולסן היה מאוד קשה להגיע לתפקידה, תוך תחושת זרות ועוינות מצד הנשים האחרות, תוך ויתור על התינוק שלה או על חיי זוגיות, תוך תחושת אאוטסיידריות מתמשכת. אז מה קורה עכשיו?


קופי ותיק שעבד איתי פעם במשרד הודה בפה מלא שבעיניו שום אישה לא תחזיק מעמד בלחץ, בדרישות, בביקורת. בינתיים, כמו נבואה שמגשימה את עצמה זה קצת קורה. מה שמציק לי שהקמפיין של אייס די מנציח את זה. הסטטוס שלי נמצא שם בראש עמוד הפייסבוק שלהם מאז אתמול, ערירי. "ומה עם פגי הישראלית?" הניב נכון לעכשיו 9 לייקים דוממים של 6 נשים, 2 גברים ואייס אחד שבחר לעשות לייק במקום להגיב. 

אז חברי אייס היקרים מציעה לכם לבדוק קצת את שוויוניות הקמפיין שלכם ולתת לגולשים הברנז'אים שלכם להציע כמה נשות קריאייטיב שלא היו מביישות את מד מן.

כי יש פה לא מעט מד וומן.  

2 comments:

  1. יפה כתבת.
    מה עוד שלדעתי ההגדרה "דון דרייפר הישראלי" היא קצת דבילית. כלומר, נו, בחרנו אותו, ו-? מה זה אומר?

    השבמחק
  2. אני יכולה להבין מה את אומרת. יש שאומרים גם למה להזדהות עם דמות כזו בכלל.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...